ספר אורנטיה באנגלית הוא נחלת הכלל ברחבי העולם מאז 2006.
תרגומים: © 2018 הקרן של אורנטיה
APPEARANCES TO THE APOSTLES AND OTHER LEADERS
ההופעות לעיני השליחים ואחרים
1955 191:0.1 RESURRECTION Sunday was a terrible day in the lives of the apostles; ten of them spent the larger part of the day in the upper chamber behind barred doors. They might have fled from Jerusalem, but they were afraid of being arrested by the agents of the Sanhedrin if they were found abroad. Thomas was brooding over his troubles alone at Bethpage. He would have fared better had he remained with his fellow apostles, and he would have aided them to direct their discussions along more helpful lines.
2018 191:0.1 אותו יום ראשון של התחייה היה יום איום ונורא בחייהם של השליחים; עשרה מהם בילו את מרבית היום באולם עליון, מאחורי דלתיים סגורות. הם חשבו לנוס מירושלים, אך חששו שסוכני הסנהדרין יעצרו אותם אם ימצאו אותם מחוץ לעיר. תומאס שקע בצרותיו לבדו בבית פגי. היה לו טוב יותר אילו היה נשאר עם חבריו השליחים ומסייע להם להכווין את הדיונים למישור מועיל יותר.
1955 191:0.2 All day long John upheld the idea that Jesus had risen from the dead. He recounted no less than five different times when the Master had affirmed he would rise again and at least three times when he alluded to the third day. John’s attitude had considerable influence on them, especially on his brother James and on Nathaniel. John would have influenced them more if he had not been the youngest member of the group.
2018 191:0.2 במשך כל היום טען יוחנן שישוע קם לתחייה מן המתים. הוא הזכיר להם לא פחות מחמש פעמים בהן ׳המאסטר׳ הכריז שיקום שוב ולפחות שלוש פעמים בהן התייחס ליום השלישי. דעתו של יוחנן השפיעה עליהם מאוד, בייחוד על אחיו יעקב ועל נתנאל. יוחנן היה משפיע עליהם יותר אילו לא היה הצעיר שבחבורה.
1955 191:0.3 Their isolation had much to do with their troubles. John Mark kept them in touch with developments about the temple and informed them as to the many rumors gaining headway in the city, but it did not occur to him to gather up news from the different groups of believers to whom Jesus had already appeared. That was the kind of service which had heretofore been rendered by the messengers of David, but they were all absent on their last assignment as heralds of the resurrection to those groups of believers who dwelt remote from Jerusalem. For the first time in all these years the apostles realized how much they had been dependent on David’s messengers for their daily information regarding the affairs of the kingdom.
2018 191:0.3 הבידוד שלהם תרם רבות לצרותיהם. יוחנן מרקוס עדכן אותם ביחס להתפתחויות סביב למקדש וסיפר להם על חרושת השמועות שנפוצה בעיר, אך לא עלה בדעתם לאסוף חדשות מקבוצות המאמינים השונות לעיניהם כבר הופיע ישוע. עד כה קיבלו שירות מסוג זה משליחיו של דוד, אך אלה כולם כבר נשלחו למשימתם האחרונה לבשר את התחייה לקבוצות המאמינים שגרו הרחק מירושלים. לראשונה מזה שנים, הבינו השליחים עד כמה הסתמכו על שליחיו של דוד כדי ללמוד מדי יום על המתרחש במלכות.
1955 191:0.4 All this day Peter characteristically vacillated emotionally between faith and doubt concerning the Master’s resurrection. Peter could not get away from the sight of the grave cloths resting there in the tomb as if the body of Jesus had just evaporated from within. “But,” reasoned Peter, “if he has risen and can show himself to the women, why does he not show himself to us, his apostles?” Peter would grow sorrowful when he thought that maybe Jesus did not come to them on account of his presence among the apostles, because he had denied him that night in Annas’s courtyard. And then would he cheer himself with the word brought by the women, “Go tell my apostles—and Peter.” But to derive encouragement from this message implied that he must believe that the women had really seen and heard the risen Master. Thus Peter alternated between faith and doubt throughout the whole day, until a little after eight o’clock, when he ventured out into the courtyard. Peter thought to remove himself from among the apostles so that he might not prevent Jesus’ coming to them because of his denial of the Master.
2018 191:0.4 במשך כל היום, פטרוס, כפי שאופייני לו, התנודד רגשית בין תקווה לספק ביחס לתחייתו של ׳המאסטר׳. הוא לא הצליח לשכוח את מראה התכריכים שנחו שם בקבר כאילו ישוע ״נעלם מתוכם.״ ״אבל,״ סבר פטרוס, ״אם קם לתחייה ויכול להופיע לעיני הנשים, מדוע לא הופיע לעינינו, השליחים?״ עצב עלה בלבו של פטרוס כשחשב שאולי ישוע לא מופיע לעיניהם בגלל נוכחותו שלו בקרב השליחים והעובדה שהתכחש אליו באותו הלילה, בחצר ביתו של חנן. ואז נמלא שמחה בשל החדשות שבשרו הנשים, ״לכו ספרו לשליחי – ולפטרוס
[1].״ אך אם בחר להתעודד ממסר זה פירושו של דבר שנדרש להאמין שהנשים אכן ראו ושמעו את ׳המאסטר׳ שקם לתחייה. וכך התנודד פטרוס בין תקווה לספק עד לשעה שמונה בערב, אז יצא לחצר. פטרוס ביקש להתבודד קצת מחברת השליחים כדי לא למנוע מישוע להופיע לעיניהם בשל כך שהוא עצמו התכחש ׳למאסטר׳.
1955 191:0.5 James Zebedee at first advocated that they all go to the tomb; he was strongly in favor of doing something to get to the bottom of the mystery. It was Nathaniel who prevented them from going out in public in response to James’s urging, and he did this by reminding them of Jesus’ warning against unduly jeopardizing their lives at this time. By noontime James had settled down with the others to watchful waiting. He said little; he was tremendously disappointed because Jesus did not appear to them, and he did not know of the Master’s many appearances to other groups and individuals.
2018 191:0.5 יעקב זבדיה הציע בהתחלה שכולם ילכו לקבר; הוא היה בעד לעשות משהו כדי לרדת לפשר התעלומה. היה זה נתנאל שעצר אותם מלצאת החוצה ולהופיע בציבור והזכיר להם את אזהרתו של ישוע שלא יסכנו את חייהם לשווא כעת. עד לצהרי היום הסכים יעקב להמשיך ולהמתין. הוא לא אמר הרבה; הוא היה מאוד מאוכזב שישוע לא הופיע לעיניהם, אך לא ידע אודות הופעותיו הרבות של ׳המאסטר ׳לעיני אחרים, קבוצות ויחידים.
1955 191:0.6 Andrew did much listening this day. He was exceedingly perplexed by the situation and had more than his share of doubts, but he at least enjoyed a certain sense of freedom from responsibility for the guidance of his fellow apostles. He was indeed grateful that the Master had released him from the burdens of leadership before they fell upon these distracting times.
2018 191:0.6 אנדראס הקשיב הרבה היום. הוא היה מבולבל מאוד מן המצב ונמלא ספקות לא מעטים, אך לפחות הרגיש תחושה מסוימת של שחרור מאחריות להכוונת חבריו השליחים. הוא היה אסיר תודה ׳שהמאסטר׳ שחרר אותו מעול ההנהגה לפני שהחלו הזמנים המאתגרים.
1955 191:0.7 More than once during the long and weary hours of this tragic day, the only sustaining influence of the group was the frequent contribution of Nathaniel’s characteristic philosophic counsel. He was really the controlling influence among the ten throughout the entire day. Never once did he express himself concerning either belief or disbelief in the Master’s resurrection. But as the day wore on, he became increasingly inclined toward believing that Jesus had fulfilled his promise to rise again.
2018 191:0.7 עצתו הפילוסופית האופיינית של נתנאל הייתה היחידה שתמכה בקבוצה יותר מפעם אחת במשך שעותיו הטרגיות והמתישות של היום הזה. במשך כל היום, הוא היווה את גורם ההשפעה השולט בקרב העשרה. הוא לא ביטא אפילו פעם אחת את דעתו ביחס לאמונתו או חוסר אמונתו בתחייתו של ׳המאסטר׳. אך ככל שחלפו השעות, הוא השתכנע יותר ויותר ונטה להאמין שאכן ישוע מילא את הבטחתו לקום מחדש.
1955 191:0.8 Simon Zelotes was too much crushed to participate in the discussions. Most of the time he reclined on a couch in a corner of the room with his face to the wall; he did not speak half a dozen times throughout the whole day. His concept of the kingdom had crashed, and he could not discern that the Master’s resurrection could materially change the situation. His disappointment was very personal and altogether too keen to be recovered from on short notice, even in the face of such a stupendous fact as the resurrection.
2018 191:0.8 שמעון הקנאי היה מרוסק מדי מכדי להשתתף בדיונים. רוב הזמן שכב על ספה בפינת החדר ופניו אל הקיר; הוא לא דיבר יותר מחצי תריסר פעמים במשך היום כולו. המושג שלו ביחס למלכות התרסק, והוא לא הצליח להבין שתחייתו של ׳המאסטר׳ הייתה לשנות מהותית את המצב. האכזבה שלו הייתה מאוד אישית ועמוקה מכדי שיוכל להתאושש ממנה מהר כל כך, אפילו לאחר התרחשותו של מאורע מדהים כמו התחייה מן המתים.
1955 191:0.9 Strange to record, the usually inexpressive Philip did much talking throughout the afternoon of this day. During the forenoon he had little to say, but all afternoon he asked questions of the other apostles. Peter was often annoyed by Philip’s questions, but the others took his inquiries good-naturedly. Philip was particularly desirous of knowing, provided Jesus had really risen from the grave, whether his body would bear the physical marks of the crucifixion.
2018 191:0.9 מוזר לציין שפיליפוס, שעל-פי-רוב לא התבטא הרבה, דיבר הרבה בשעות אחר הצהריים של יום זה. בשעות הבוקר הוא דיבר אף מעט, אך במשך כל שעות אחר הצהריים שאל את השליחים האחרים שאלות. פטרוס התעצבן משאלותיו של פיליפוס, אך האחרים קיבלו זאת ברוח טובה. בייחוד, עניין את פיליפוס לדעת האם יראו את סימני הצליבה על גופו של ישוע, אם אכן קם לתחייה מן הקבר.
1955 191:0.10 Matthew was highly confused; he listened to the discussions of his fellows but spent most of the time turning over in his mind the problem of their future finances. Regardless of Jesus’ supposed resurrection, Judas was gone, David had unceremoniously turned the funds over to him, and they were without an authoritative leader. Before Matthew got around to giving serious consideration to their arguments about the resurrection, he had already seen the Master face to face.
2018 191:0.10 מתי היה מבולבל כהוגן; הוא הקשיב לשיחות של חבריו אך רוב הזמן חשב על הבעיות הכספיות שצפויות להם. בלי תלות בתחייתו של ישוע, לכאורה, יהודה הסתלק, דוד הפקיד את הכספים בידיו והם היו ללא מנהיג אחראי. לפני שמתי הספיק לשקול ברצינות את טיעוניהם ביחס לתחייה, הוא כבר ראה את ׳המאסטר׳ פנים אל פנים.
1955 191:0.11 The Alpheus twins took little part in these serious discussions; they were fairly busy with their customary ministrations. One of them expressed the attitude of both when he said, in reply to a question asked by Philip: “We do not understand about the resurrection, but our mother says she talked with the Master, and we believe her.”
2018 191:0.11 התאומים לבית חלפי לקחו חלק קטן בלבד בדיונים הרציניים הללו; הם היו עסוקים למדי בענייניהם הרגילים. אחד מהם ביטא את דעת שניהם כשענה לשאלה ששאל פיליפוס: ״איננו מבינים את נושא התחייה, אבל אימא שלנו אומרת שהיא דיברה עם ׳המאסטר׳ ואנחנו מאמינים לה.״
1955 191:0.12 Thomas was in the midst of one of his typical spells of despairing depression. He slept a portion of the day and walked over the hills the rest of the time. He felt the urge to rejoin his fellow apostles, but the desire to be by himself was the stronger.
2018 191:0.12 תומאס היה שרוי בעיצומו של אחד מהתקפי הדיכאון והייאוש האופייניים לו. הוא ישן חלק מן היום והלך בגבעות בשאר הזמן. הוא הרגיש את הצורך לחבור לחבריו השליחים, אך הצורך להיות לבד הייתה חזקה יותר.
1955 191:0.13 The Master put off the first morontia appearance to the apostles for a number of reasons. First, he wanted them to have time, after they heard of his resurrection, to think well over what he had told them about his death and resurrection when he was still with them in the flesh. The Master wanted Peter to wrestle through with some of his peculiar difficulties before he manifested himself to them all. In the second place, he desired that Thomas should be with them at the time of his first appearance. John Mark located Thomas at the home of Simon in Bethpage early this Sunday morning, bringing word to that effect to the apostles about eleven o’clock. Any time during this day Thomas would have gone back to them if Nathaniel or any two of the other apostles had gone for him. He really wanted to return, but having left as he did the evening before, he was too proud to go back of his own accord so soon. By the next day he was so depressed that it required almost a week for him to make up his mind to return. The apostles waited for him, and he waited for his brethren to seek him out and ask him to come back to them. Thomas thus remained away from his associates until the next Saturday evening, when, after darkness had come on, Peter and John went over to Bethpage and brought him back with them. And this is also the reason why they did not go at once to Galilee after Jesus first appeared to them; they would not go without Thomas.
2018 191:0.13 ׳המאסטר׳ דחה את הופעתו המורונטית הראשונה לעיני השליחים בשל מספר סיבות. ראשית, הוא רצה שיהיה להם מספיק זמן, לאחר ששמעו על תחייתו, לחשוב היטב על מה שסיפר להם על מותו ותחייתו כשעדיין היה איתם בגוף. ׳המאסטר׳ רצה שפטרוס יתמודד עם כמה מן הקשיים הייחודיים שלו לפני שהופיע לעיני כולם. שנית, הוא ביקש שתומאס יהיה איתם בזמן הופעתו הראשונה[2]. יוחנן מרקוס מצא את תומאס בביתו של שמעון בבית פגי מוקדם בבוקר יום ראשון זה, וסיפר על כך לשליחים בשעה אחת עשרה. אילו נתנאל או כל שניים מן השליחים היו באים לקחת אותו, תומאס היה חוזר עמם. הוא באמת רצה לחזור, אך בשל האופן בו עזב ערב קודם לכן, הוא היה גאה מכדי לחזור מהר בעצמו. למחרת, נכנס לדיכאון כזה שנדרש לו כמעט שבוע כדי להחליט לחזור. השליחים חיכו לו, והוא לחיכה לאחיו שיחפשו אותו ויבקשו ממנו לחזור אליהם. וכך נותר תומאס בנפרד מהם עד לשבת הבאה בערב, כאשר לאחר רדת החשיכה יצאו פטרוס ויוחנן לבית פגי והביאו אותו עמם חזרה. וזו הסיבה בשלה לא יצאו מיד לגליל לאחר הופעתו הראשונה של ישוע לעיניהם; הם לא רצו ללכת ללא תומאס.
¶ 1. ההופעה לעיני פטרוס
1. THE APPEARANCE TO PETER
1. ההופעה לעיני פטרוס
1955 191:1.1 It was near half past eight o’clock this Sunday evening when Jesus appeared to Simon Peter in the garden of the Mark home. This was his eighth morontia manifestation. Peter had lived under a heavy burden of doubt and guilt ever since his denial of the Master. All day Saturday and this Sunday he had fought the fear that, perhaps, he was no longer an apostle. He had shuddered at the fate of Judas and even thought that he, too, had betrayed his Master. All this afternoon he thought that it might be his presence with the apostles that prevented Jesus’ appearing to them, provided, of course, he had really risen from the dead. And it was to Peter, in such a frame of mind and in such a state of soul, that Jesus appeared as the dejected apostle strolled among the flowers and shrubs.
2018 191:1.1 סמוך לשעה שמונה ושלושים בערב יום ראשון זה הופיע ישוע לעיני שמעון פטרוס בגן ביתהּ של משפחת מרקוס[3]. הייתה זו הופעתו המורונטית השמינית. מאז שהתכחש ׳למאסטר׳, העיקו על פטרוס עול כבד ואשמה גדולה. במשך כל יום השבת ויום הראשון הזה, הוא נלחם בפחד שמא, אולי, איבד את מעמדו כשליח. הוא נרעד למראה גורלו של יהודה וחשב שאולי אף הוא בגד ׳במאסטר׳. במשך כל שעות אחר הצהריים הוא חשב שייתכן ונוכחותו בקרב השליחים היא זו אשר מנעה מישוע להופיע לעיניהם, אם אכן קם לתחייה מן המתים. זה היה מצבו של הנפשי ומצב הנשמה של פטרוס כאשר הופיע ישוע בפני השליח המיואש שסבב בין השיחים והפרחים.
1955 191:1.2 When Peter thought of the loving look of the Master as he passed by on Annas’s porch, and as he turned over in his mind that wonderful message brought him early that morning by the women who came from the empty tomb, “Go tell my apostles—and Peter”—as he contemplated these tokens of mercy, his faith began to surmount his doubts, and he stood still, clenching his fists, while he spoke aloud: “I believe he has risen from the dead; I will go and tell my brethren.” And as he said this, there suddenly appeared in front of him the form of a man, who spoke to him in familiar tones, saying: “Peter, the enemy desired to have you, but I would not give you up. I knew it was not from the heart that you disowned me; therefore I forgave you even before you asked; but now must you cease to think about yourself and the troubles of the hour while you prepare to carry the good news of the gospel to those who sit in darkness. No longer should you be concerned with what you may obtain from the kingdom but rather be exercised about what you can give to those who live in dire spiritual poverty. Gird yourself, Simon, for the battle of a new day, the struggle with spiritual darkness and the evil doubtings of the natural minds of men.”
2018 191:1.2 כאשר חשב פטרוס על מבטו האוהב של ׳המאסטר׳ בעת שחלף לידו על המרפסת בביתו של חנן, ועת נזכר במסר הנפלא שהביאו עבורו הנשים ששבו מן הקבר הריק מוקדם באותו בוקר, ״לכו וספרו לשליחי – ולפטרוס״ – עת חשב על הבעות החמלה הללו החלה תקוותו להתעלות מעל לספקות והוא נעמד, קפץ את אגרופיו ואמר בקול רם: ״אני מאמין שהוא קם לתחייה מן המתים; אלך ואומר לאֵחַי[4].״ ועת אמר זאת, הופיעה מולו לפתע דמותו של אדם אשר דיבר אליו בקול מוכר ואמר: ״פטרוס, האויב ביקש אותך, אך אני לא הסכמתי לוותר עליך. ידעתי שההתכחשות שלך אינה מעומק הלב; ומשום כך סלחתי לך עוד לפני שביקשת; אך כעת, עליך להפסיק לחשוב על עצמך ועל צרותיך העכשוויות ולהתכונן לבשר את החדשות הטובות אודות הבשורה ליושבים בחשיכה. אל לך להמשיך ולעסוק במה שאתה יכול להפיק מן המלכות. במקום זאת, עסוק במה שאת יכול לתת לאלה המצויים בעוני רוחני גדול. שמעון, הכן את עצמך לקרב של יום חדש, למאבק בחשיכה הרוחנית ובספקות המרושעים של טבע דעת האדם[5].״
1955 191:1.3 Peter and the morontia Jesus walked through the garden and talked of things past, present, and future for almost five minutes. Then the Master vanished from his gaze, saying, “Farewell, Peter, until I see you with your brethren.”
2018 191:1.3 במשך כמעט חמש דקות התהלכו פטרוס וישוע המורונטי בגן ושוחחו אודות מאורעות העבר, ההווה והעתיד. אז נעלם ׳המאסטר׳ מעיניו ואמר, ״להתראות, פטרוס, עד שאראה אותך לצד אחיך.״
1955 191:1.4 For a moment, Peter was overcome by the realization that he had talked with the risen Master, and that he could be sure he was still an ambassador of the kingdom. He had just heard the glorified Master exhort him to go on preaching the gospel. And with all this welling up within his heart, he rushed to the upper chamber and into the presence of his fellow apostles, exclaiming in breathless excitement: “I have seen the Master; he was in the garden. I talked with him, and he has forgiven me.”
2018 191:1.4 לרגע אחד, מילאה וגדשה את פטרוס ההכרה שהוא שוחח עם ׳המאסטר׳ שקם לתחייה, ושהוא ידע לבטח שהוא עדיין היה שגריר של המלכות. ממש כעת שמע את ׳המאסטר׳ המהולל מאיץ בו לצאת ולהטיף לבשורה. וכשלבו גדוש בכל אלה, הוא רץ לאולם העליון, שם היו חבריו השליחים, והכריז בהתרגשות ובחוסר נשימה: ״ראיתי את ׳המאסטר׳; הוא היה בגן. שוחחתי איתו והוא סלח לי.״
1955 191:1.5 Peter’s declaration that he had seen Jesus in the garden made a profound impression upon his fellow apostles, and they were about ready to surrender their doubts when Andrew got up and warned them not to be too much influenced by his brother’s report. Andrew intimated that Peter had seen things which were not real before. Although Andrew did not directly allude to the vision of the night on the Sea of Galilee wherein Peter claimed to have seen the Master coming to them walking on the water, he said enough to betray to all present that he had this incident in mind. Simon Peter was very much hurt by his brother’s insinuations and immediately lapsed into crestfallen silence. The twins felt very sorry for Peter, and they both went over to express their sympathy and to say that they believed him and to reassert that their own mother had also seen the Master.
2018 191:1.5 הכרזתו של פטרוס, על כך שראה את ישוע בגן הותירה רשום עמוק חבריו השליחים, והם כמעט ונטשו את הספקות כאשר קם אנדראס והזהיר אותם לבל יושפעו מדיווחו של אחיו יתר על המידה. אנדראס רמז לכך שפטרוס כבר ראה בעבר דברים שלא היו ולא נבראו. אף כי אנדראס לא התייחס במישרין לחזיון בלילה, על הכנרת, כשפטרוס טען שראה את ׳המאסטר׳ בא לקראתם, הוא אמר מספיק כדי שכל הנוכחים יבינו שלכך התכוון. שמעון פטרוס נפגע מאוד מרמיזותיו של אחיו ומיד השתתק ונדם. התאומים הצטערו מאוד על פטרוס, ושניהם ניגשו כדי להביע את אהדתם, לומר שהם מאמינים לו וגם להזכיר שאמם שלהם אף היא ראתה את ׳המאסטר׳.
¶ 2. ההופעה הראשונה לעיני השליחים
2. FIRST APPEARANCE TO THE APOSTLES
2. ההופעה הראשונה לעיני השליחים
1955 191:2.1 Shortly after nine o’clock that evening, after the departure of Cleopas and Jacob, while the Alpheus twins comforted Peter, and while Nathaniel remonstrated with Andrew, and as the ten apostles were there assembled in the upper chamber with all the doors bolted for fear of arrest, the Master, in morontia form, suddenly appeared in the midst of them, saying: “Peace be upon you. Why are you so frightened when I appear, as though you had seen a spirit? Did I not tell you about these things when I was present with you in the flesh? Did I not say to you that the chief priests and the rulers would deliver me up to be killed, that one of your own number would betray me, and that on the third day I would rise? Wherefore all your doubtings and all this discussion about the reports of the women, Cleopas and Jacob, and even Peter? How long will you doubt my words and refuse to believe my promises? And now that you actually see me, will you believe? Even now one of you is absent. When you are gathered together once more, and after all of you know of a certainty that the Son of Man has risen from the grave, go hence into Galilee. Have faith in God; have faith in one another; and so shall you enter into the new service of the kingdom of heaven. I will tarry in Jerusalem with you until you are ready to go into Galilee. My peace I leave with you.”
2018 191:2.1 מעט לאחר השעה תשע בערב, לאחר שקליאופס ויעקב עזבו, ממש בעת שהתאומים לבית חלפי ניחמו את פטרוס ונתנאל גער באנדראס, ובעוד עשרת השליחים היו מכונסים מאחורי דלתות נעולות באולם העליון מחשש למעצרם, הופיע לפתע ׳המאסטר׳ בצורתו המורונטית בקרבם ואמר: ״שלום עליכם[6]. מדוע אתם כל כך מפחדים שהופעתי, כאילו ראיתם רוח רפאים? האם לא סיפרתי לכם אודות הדברים הללו כשהייתי אתכם בגוף? האם לא אמרתי לכם שהכוהנים והשליטים יסגירו אותי כדי להמית אותי, שאחד מכם יבגוד בי ושאקום ביום השלישי? למה תטילו ספק ומדוע כל הדיון אודות הדיווחים של הנשים, של קליאופס ויעקב ואפילו של פטרוס? עד מתי תטילו ספק במילותיי ותסרבו להאמין להבטחותיי? וכעת, משאתם רואים אותי, האם תאמינו? אפילו כעת אחד מכם חסר[7][8]. לאחר שתתאספו שוב יחד, ולאחר שכולכם תדעו בוודאות כי ׳בן האדם׳ קם מקברו, לכו מיד לגליל. האמינו באלוהים; האמינו זה בזה; וכך תתחילו בשירות החדש במלכות השמים. אשתהה בירושלים עד שאתם תהיו מוכנים לצאת לגליל. שלומי אשאיר לכם.״
1955 191:2.2 When the morontia Jesus had spoken to them, he vanished in an instant from their sight. And they all fell on their faces, praising God and venerating their vanished Master. This was the Master’s ninth morontia appearance.
2018 191:2.2 לאחר דבריו אלה, בן רגע נעלם ישוע המורונטי מעיניהם. הם כולם נפלו על פניהם, היללו את האל וסגדו ׳למאסטר׳ שלהם שנעלם. הייתה זו הופעתו המורונטית התשיעית של ׳המאסטר׳.
¶ 3. עם היצורים המורונטיים
3. WITH THE MORONTIA CREATURES
3. עם היצורים המורונטיים
1955 191:3.1 The next day, Monday, was spent wholly with the morontia creatures then present on Urantia. As participants in the Master’s morontia-transition experience, there had come to Urantia more than one million morontia directors and associates, together with transition mortals of various orders from the seven mansion worlds of Satania. The morontia Jesus sojourned with these splendid intelligences for forty days. He instructed them and learned from their directors the life of morontia transition as it is traversed by the mortals of the inhabited worlds of Satania as they pass through the system morontia spheres.
2018 191:3.1 את יום המחרת, יום שני, בילה במלואו עם היצורים המורונטיים שהיו נוכחים באותה העת באורנטיה. המשתתפים בחוויית המעבר המורונטית של ׳המאסטר׳ אשר הגיעו לאורנטיה מנו יותר ממיליון מנהלים מורונטיים ועמיתיהם, יחד עם בני תמותה במעבר מורונטי משבעת העולמות העליונים של שטניה. ארבעים יום בילה ישוע המורונטי במחיצת ההוויות התבוניות הנהדרות הללו. הוא לימד אותם ולמד ממנהליהן אודות חיי המעבר המורונטי כפי שחווים אותם בני התמותה מן העולמות המיושבים של שטניה ביקוריהם בספרות המורונטיות של המערכת.
1955 191:3.2 About midnight of this Monday the Master’s morontia form was adjusted for transition to the second stage of morontia progression. When he next appeared to his mortal children on earth, it was as a second-stage morontia being. As the Master progressed in the morontia career, it became, technically, more and more difficult for the morontia intelligences and their transforming associates to visualize the Master to mortal and material eyes.
2018 191:3.2 בערך בחצות יום שני שונתה צורתו המורונטית של ׳המאסטר׳ לשלב ההתקדמות המורונטי השני. בהופעתו הבאה לעיני ילדיו שבארץ הוא כבר היה הוויה מורונטית משלב שתיים. עם התקדמותו של ׳המאסטר׳ בשלבי הקריירה המורונטית שלו, הלך וגבר הקושי הטכני של ההוויות המורונטיות התבוניות ועמיתיהן המתמירים לגרום ׳למאסטר׳ להופיע לעיניים החומריות של בני התמותה.
1955 191:3.3 Jesus made the transit to the third stage of morontia on Friday, April 14; to the fourth stage on Monday, the 17th; to the fifth stage on Saturday, the 22nd; to the sixth stage on Thursday, the 27th; to the seventh stage on Tuesday, May 2; to Jerusem citizenship on Sunday, the 7th; and he entered the embrace of the Most Highs of Edentia on Sunday, the 14th.
2018 191:3.3 ישוע ערך את המעבר לשלב המורונטי השלישי ביום ששי, ה-14 באפריל; לשלב הרביעי ביום שני, ה-17; לשלב החמישי ביום שבת, ה-22; לשלב הששי ביום חמישי, ה-27; לשלב השביעי ביום שלישי, ה-2 במאי; לאזרחות בירושֵם ביום ראשון, ה-7; ולחיקם של ׳הגבוהים ביותר׳ בעדנטיה התקבל ביום ראשון, ה-14.
1955 191:3.4 In this manner did Michael of Nebadon complete his service of universe experience since he had already, in connection with his previous bestowals, experienced to the full the life of the ascendant mortals of time and space from the sojourn on the headquarters of the constellation even on to, and through, the service of the headquarters of the superuniverse. And it was by these very morontia experiences that the Creator Son of Nebadon really finished and acceptably terminated his seventh and final universe bestowal.
2018 191:3.4 כך השלים מיכאל מנבאדון את שירות ההתנסות שלו ביקום, שכן במהלך משימות המתת הקודמות שלו כבר התנסה באופן מלא בחייהם של בני התמותה המרקיעים של הזמן והמרחב מן השלב שמתחיל במטה הקונסטלציה ועד וכלל השירות במטה יקום העל. החוויות המורונטיות הללו היו האופן בו אכן השלים בהצלחה ׳הבן הבורא׳ של נבאדון את משימת המתת השביעית והאחרונה שלו ביקום.
¶ 4. ההופעה העשירית (בפילדלפיה)
4. THE TENTH APPEARANCE (AT PHILADELPHIA)
4. ההופעה העשירית (בפילדלפיה)
1955 191:4.1 The tenth morontia manifestation of Jesus to mortal recognition occurred a short time after eight o’clock on Tuesday, April 11, at Philadelphia, where he showed himself to Abner and Lazarus and some one hundred and fifty of their associates, including more than fifty of the evangelistic corps of the seventy. This appearance occurred just after the opening of a special meeting in the synagogue which had been called by Abner to discuss the crucifixion of Jesus and the more recent report of the resurrection which had been brought by David’s messenger. Inasmuch as the resurrected Lazarus was now a member of this group of believers, it was not difficult for them to believe the report that Jesus had risen from the dead.
2018 191:4.1 הופעתו המורונטית העשירית של ישוע לעיני בני תמותה התרחשה מעט לאחר השעה שמונה ביום שלישי, ה-11 באפריל, בפילדלפיה, שם הופיע לעיני אבנר ואלעזר וכמאה וחמישים מעמיתיהם, לרבות יותר מחמישים מחברי סגל שבעים האוונגליסטים. ההופעה אירעה מעט לאחר שהתחילה פגישה מיוחדת בבית הכנסת אשר אותה זימן אבנר כדי לדון בצליבתו של ישוע ובדיווח שהביא שליחו של דוד לאחר מכן אודות תחייתו. מכיוון שאלעזר, אשר אף הוא הוקם לתחייה, היה חלק מן הקבוצה, הם לא התקשו להאמין לדיווחים שישוע קם לתחייה.
1955 191:4.2 The meeting in the synagogue was just being opened by Abner and Lazarus, who were standing together in the pulpit, when the entire audience of believers saw the form of the Master appear suddenly. He stepped forward from where he had appeared between Abner and Lazarus, neither of whom had observed him, and saluting the company, said:
2018 191:4.2 ממש כאשר התחילו אבנר ואלעזר, אשר עמדו יחד על דוכן הנואמים, את הפגישה בבית הכנסת ראה לפתע קהל המאמינים כולו את דמותו של ׳המאסטר׳ מופיעה. הוא צעד קדימה מן המקום בו הופיע, בין אבנר לאלעזר, שאיש מהם לא הבחין בו, ברך את החבורה ואמר:
1955 191:4.3 “Peace be upon you. You all know that we have one Father in heaven, and that there is but one gospel of the kingdom—the good news of the gift of eternal life which men receive by faith. As you rejoice in your loyalty to the gospel, pray the Father of truth to shed abroad in your hearts a new and greater love for your brethren. You are to love all men as I have loved you; you are to serve all men as I have served you. With understanding sympathy and brotherly affection, fellowship all your brethren who are dedicated to the proclamation of the good news, whether they be Jew or gentile, Greek or Roman, Persian or Ethiopian. John proclaimed the kingdom in advance; you have preached the gospel in power; the Greeks already teach the good news; and I am soon to send forth the Spirit of Truth into the souls of all these, my brethren, who have so unselfishly dedicated their lives to the enlightenment of their fellows who sit in spiritual darkness. You are all the children of light; therefore stumble not into the misunderstanding entanglements of mortal suspicion and human intolerance. If you are ennobled, by the grace of faith, to love unbelievers, should you not also equally love those who are your fellow believers in the far-spreading household of faith? Remember, as you love one another, all men will know that you are my disciples.
2018 191:4.3 ״שלום עליכם. כולכם יודעים שבשמים יש לנו רק ׳אב׳ אחד, ושיש רק בשורת מלכות אחת – החדשות הטובות אודות מתת חיי הנצח אותם מקבל בן האדם מתוך אמונה. עת תשמחו בנאמנותכם לבשורה, התפללו ׳לאב׳ ולכך שהאמת תגרום לאהבה חדשה וגדולה יותר ללבלב בלבבכם לאחיכם. עליכם לאהוב את כל בני האדם כפי שאהבתי אני אתכם; עליכם לשרת את כל בני האדם כפי ששרתתי אני אתכם[9]. הפגינו אהדה של הבנה וחיבה לאחיכם והצטרפו לכל אחיכם אשר מתמסרים להכרזה על החדשות הטובות, בין אם הם יהודים או גויים, מיוון או מרומא, מפרס או מאתיופיה. יוחנן הקדים והטיף למלכות; אתם כבר הטפתם לבשורה ובעוצמה; היוונים כבר מלמדים את החדשות הטובות; ובקרוב אני אשלח את ׳רוח האמת׳ לנשמות כל אלה, אֵחי, אשר הקדישו את חייהם ללא אנוכיות כדי להאיר את אחיהם היושבים בחשיכה רוחנית[10]. אתם כולכם ילדי האור; ולכן, אל תפלו לסבך אי ההבנות של בני האדם החשדניים וחסרי הסובלנות[11]. אם בחסד האמונה אתם אוהבים באצילות את הבלתי מאמינים, האם לא ראוי שתאהבו באותה המידה את אחיכם המאמינים אשר שוכנים באחוזת האמונה הנרחבת? זכרו, כל בני האדם יידעו שאתם תלמידי על-פי המידה שבה תאהבו זה את זה[12][13].
1955 191:4.4 “Go, then, into all the world proclaiming this gospel of the fatherhood of God and the brotherhood of men to all nations and races and ever be wise in your choice of methods for presenting the good news to the different races and tribes of mankind. Freely you have received this gospel of the kingdom, and you will freely give the good news to all nations. Fear not the resistance of evil, for I am with you always, even to the end of the ages. And my peace I leave with you.”
2018 191:4.4 ״לכו, אפוא, לקצוות עולם והטיפו לבשורת אבהותו של האל ואחוות האדם לכל העמים והגזעים ותמיד בחרו בחוכמה את אופן הצגת החדשות הטובות לגזעים ולשבטים השונים של המין האנושי[14][15]. חינם קיבלתם את בשורת המלכות וחינם תבשרו את החדשות הטובות לכול העמים[16]. אל תחששו מהתנגדות הרוע, שכן תמיד אני אהיה עמכם, עד קץ הימים[17]. ואת שלומי אתן לכם[18].״
1955 191:4.5 When he had said, “My peace I leave with you,” he vanished from their sight. With the exception of one of his appearances in Galilee, where upward of five hundred believers saw him at one time, this group in Philadelphia embraced the largest number of mortals who saw him on any single occasion.
2018 191:4.5 ועם המילים, ״את שלומי אתן לכם,״ נעלם מעיניהם. למעט הופעה אחת בגליל, שם ראו אותו מעל חמש מאות מאמינים, הקבוצה הזו בפילדלפיה כללה את המספר הגדול ביותר של בני תמותה שראו אותו בהופעה בודדת.
1955 191:4.6 Early the next morning, even while the apostles tarried in Jerusalem awaiting the emotional recovery of Thomas, these believers at Philadelphia went forth proclaiming that Jesus of Nazareth had risen from the dead.
2018 191:4.6 למחרת בבוקר מוקדם, אפילו בעוד השליחים שהו עדיין בירושלים והמתינו להתאוששותו הרגשית של תומאס, יצאו המאמינים הללו מפילדלפיה לבשר כי ישוע מנצרת קם לתחייה מן המתים.
1955 191:4.7 The next day, Wednesday, Jesus spent without interruption in the society of his morontia associates, and during the midafternoon hours he received visiting morontia delegates from the mansion worlds of every local system of inhabited spheres throughout the constellation of Norlatiadek. And they all rejoiced to know their Creator as one of their own order of universe intelligence.
2018 191:4.7 את יום המחרת, יום רביעי, בילה ישוע ברצף בחברת עמיתיו המורונטיים, ובשעות אחר הצהריים קיבל לביקור נציגים מכל העולמות העליונים של כל המערכות המקומיות בהן ספרות מיושבות בקונסטלציה של נורלטיאדק. כולם שמחו להכיר את ׳בוראם׳ כחבר מן המניין בסדר ההוויות התבוניות שלהם ביקום.
¶ 5. ההופעה השנייה לעיני השליחים
5. SECOND APPEARANCE TO THE APOSTLES
5. ההופעה השנייה לעיני השליחים
1955 191:5.1 Thomas spent a lonesome week alone with himself in the hills around about Olivet. During this time he saw only those at Simon’s house and John Mark. It was about nine o’clock on Saturday, April 15, when the two apostles found him and took him back with them to their rendezvous at the Mark home. The next day Thomas listened to the telling of the stories of the Master’s various appearances, but he steadfastly refused to believe. He maintained that Peter had enthused them into thinking they had seen the Master. Nathaniel reasoned with him, but it did no good. There was an emotional stubbornness associated with his customary doubtfulness, and this state of mind, coupled with his chagrin at having run away from them, conspired to create a situation of isolation which even Thomas himself did not fully understand. He had withdrawn from his fellows, he had gone his own way, and now, even when he was back among them, he unconsciously tended to assume an attitude of disagreement. He was slow to surrender; he disliked to give in. Without intending it, he really enjoyed the attention paid him; he derived unconscious satisfaction from the efforts of all his fellows to convince and convert him. He had missed them for a full week, and he obtained considerable pleasure from their persistent attentions.
2018 191:5.1 תומאס בילה בגפו שבוע של בדידות בגבעות הסמוכות להר הזיתים. במהלך התקופה הזו ראה רק את שוכני ביתו של שמעון ואת יוחנן מרקוס. בערך בשעה תשע ביום שבת, ה-15 באפריל, מצאו אותו שני השליחים ולקחו אותו חזרה למפגש בבית מרקוס. למחרת, הקשיב תומאס לסיפורים אודות הופעותיו השונות של ׳המאסטר׳, אך סירב בעקשנות להאמין. הוא טען שפטרוס הלהיב אותם ושכנע אותם לחשוב שהם ראו את ׳המאסטר׳. נתנאל ניסה לטעון באופן הגיוני, אך ללא הועיל. לספקנות הרגילה שלו נלוותה עקשנות רגשית, ומצב רוחו זה, יחד עם עגמת הנפש בשל כך שברח מהם, חברו כדי ליצור מצב של בידוד שאפילו תומאס עצמו לא הצליח להבין לגמרי. הוא התרחק מחבריו, ואפילו כעת, כאשר היה שוב בקרבם, שלא במודע נטה במודע לדבוק בגישה של חוסר הסכמה. הוא לא מיהר להיכנע; הוא לא אהב לוותר. אף כי לא התכוון לכך, הוא אכן נהנה מתשומת הלב שקיבל; שלא במודע, הוא הפיק הנאה ממאמצי חבריו לשכנעו אותו להסכים עמם. הוא התגעגע אליהם במשך שבוע שלם, וכעת נהנה מאוד מתשומת הלב המתמדת שקיבל מהם.
1955 191:5.2 They were having their evening meal a little after six o’clock, with Peter sitting on one side of Thomas and Nathaniel on the other, when the doubting apostle said: “I will not believe unless I see the Master with my own eyes and put my finger in the mark of the nails.” As they thus sat at supper, and while the doors were securely shut and barred, the morontia Master suddenly appeared inside the curvature of the table and, standing directly in front of Thomas, said:
2018 191:5.2 הם אכלו ארוחת ערב מוקדמת, מעט לאחר השעה שש בערב[19]. פטרוס ישב לצדו האחד של תומאס ונתנאל לצדו האחר והשליח הספקן אמר: ״לא אאמין עד שאראה את ׳המאסטר׳ במו עיני ואניח אצבעי במקום במסמרות.״ ובעוד הם ישובים לארוחת הערב, כאשר הדלתות נעולות, הופיע לפתע ׳המאסטר׳ המורונטי ליד החלק הקעור של השולחן, עמד ישירות אל מול תומאס ואמר:[20]
1955 191:5.3 “Peace be upon you. For a full week have I tarried that I might appear again when you were all present to hear once more the commission to go into all the world and preach this gospel of the kingdom. Again I tell you: As the Father sent me into the world, so send I you. As I have revealed the Father, so shall you reveal the divine love, not merely with words, but in your daily living. I send you forth, not to love the souls of men, but rather to love men. You are not merely to proclaim the joys of heaven but also to exhibit in your daily experience these spirit realities of the divine life since you already have eternal life, as the gift of God, through faith. When you have faith, when power from on high, the Spirit of Truth, has come upon you, you will not hide your light here behind closed doors; you will make known the love and the mercy of God to all mankind. Through fear you now flee from the facts of a disagreeable experience, but when you shall have been baptized with the Spirit of Truth, you will bravely and joyously go forth to meet the new experiences of proclaiming the good news of eternal life in the kingdom of God. You may tarry here and in Galilee for a short season while you recover from the shock of the transition from the false security of the authority of traditionalism to the new order of the authority of facts, truth, and faith in the supreme realities of living experience. Your mission to the world is founded on the fact that I lived a God-revealing life among you; on the truth that you and all other men are the sons of God; and it shall consist in the life which you will live among men—the actual and living experience of loving men and serving them, even as I have loved and served you. Let faith reveal your light to the world; let the revelation of truth open the eyes blinded by tradition; let your loving service effectually destroy the prejudice engendered by ignorance. By so drawing close to your fellow men in understanding sympathy and with unselfish devotion, you will lead them into a saving knowledge of the Father’s love. The Jews have extolled goodness; the Greeks have exalted beauty; the Hindus preach devotion; the faraway ascetics teach reverence; the Romans demand loyalty; but I require of my disciples life, even a life of loving service for your brothers in the flesh.”
2018 191:5.3 ״שלום עליכם[21]. חיכיתי במשך שבוע כדי שאוכל להופיע לפניכם כשכולכם נוכחים כדי לשמוע פעם אחת נוספת את התפקיד שהוטל עליכם - ללכת לקצוות עולם ולהטיף בשורת מלכות זו[22]. אומר לכם שוב: כפי ששלח אותי ׳האב׳ לעולם הזה, כך שולח אני אתכם[23]. כפי שגיליתי אני את ׳האב׳, כך תגלו אתם את האהבה האלוהית, ולא רק במילים אלא במעשיכם ביום-יום. אני שולח אתכם לא על מנת לאהוב את נשמות בני האדם אלא כדי לאהוב את בני האדם. אל לכם רק להטיף לשמחת השמיים. משום שאתם כבר חיים את חיי הנצח אשר קיבלתם במתנה מן האל הודות לאמונה, הדגימו בהתנסות היום-יום שלכם את מציאויות הרוח של החיים האלוהיים[24]. כשתהיו חדורי אמונה, כשתבוא עליכם העוצמה מלמעלה בדמות ׳רוח האמת׳, אל תסתתרו מאחורי דלתות נעולות; הציגו את אהבת וחסד האל לאנושות כולה[25]. הפחד גורם לכם כעת לנוס מהתנסות בלתי נעימה, אך לאחר שתיטבלו ׳ברוח האמת׳, תלכו באומץ ובשמחה לקראת ההתנסויות החדשות הכרוכות בהטפה לחדשות הטובות של חיי הנצח במלכות האלוהים[26]. ייתכן ותישארו כאן ובגליל לתקופה קצרה כדי להתאושש מן השוק של המעבר מן הביטחון הכוזב של סמכות המסורת לסדר החדש בו הסמכות נובעת מן העובדות, מן האמת ומן האמונה במציאויות העליונות של ההתנסות בחיים. משימתכם בעולם מתבססת על העובדה שאני חייתי ביניכם חיים של גילוי האלוהים; על האמת שאתם וכל בני אדם אחרים הנכם בני האלוהים; והיא תהיה סך החיים שאתם תחיו בקרב בני האדם – ההתנסות הממשית של אהבת האדם והשירות לאדם, ממש כפי שאני אהבתי ושרתתי אתכם. תנו לאמונה לגלות את האור שלכם לעולם; תנו להתגלות האמת לפקוח את עיני אלה שהמסורת עיוורה אותם; תנו לשירות האוהב שלכם להיטיב ולחסל את השיפוטיות שנובעת מן הבּוֹרוּת. התקרבו קרוב קרוב לאחיכם, הפגינו אהדה והבנה, התמסרו אליהם ללא אנוכיות והובילו אותם לידע הגואל אודות אהבת ׳האב׳. היהודים היללו את הטוּב; היוונים רוממו את היופי; ההינדים מטיפים למסירות; הסגפנים במרחקים מלמדים הערצה; הרומאים תובעים נאמנות; אך אני דורש מתלמידי חיים, את חיי השירות האוהב לאחיכם בשר ודם.״
1955 191:5.4 When the Master had so spoken, he looked down into the face of Thomas and said: “And you, Thomas, who said you would not believe unless you could see me and put your finger in the nail marks of my hands, have now beheld me and heard my words; and though you see no nail marks on my hands, since I am raised in the form that you also shall have when you depart from this world, what will you say to your brethren? You will acknowledge the truth, for already in your heart you had begun to believe even when you so stoutly asserted your unbelief. Your doubts, Thomas, always most stubbornly assert themselves just as they are about to crumble. Thomas, I bid you be not faithless but believing—and I know you will believe, even with a whole heart.”
2018 191:5.4 לאחר דבריו אלה של ׳המאסטר׳, הוא השפיל מבטו אל עבר תומאס ואמר: ״ואתה, תומאס, שאמר שלא יאמין אלא אם יראה אותי ויניח את אצבעו על מקום המסמרות בידי, כעת ראית אותי ושמעת את דברי; ואף כי לא תראה סימני מסמרות בידי, שהרי קמתי לתחייה בגוף שגם אתה תקבל כאשר תצא מן העולם הזה, מה תאמר לאחיך? אתה תכיר באמת, שכן בלבך כבר התחלת להאמין אפילו שטענת בעקשנות שלא[27]. תומאס, ספקותיך תמיד מתבטאים בעקשנות הגדולה ביותר רגע לפני שהם מתמוטטים. תומאס, אני קורא לך לא להיות חסר אמונה אלא להאמין – ואני יודע שתאמין, ותאמין בלב שלם.״
1955 191:5.5 When Thomas heard these words, he fell on his knees before the morontia Master and exclaimed, “I believe! My Lord and my Master!” Then said Jesus to Thomas: “You have believed, Thomas, because you have really seen and heard me. Blessed are those in the ages to come who will believe even though they have not seen with the eye of flesh nor heard with the mortal ear.”
1955 191:5.7 The eleven apostles were now fully convinced that Jesus had risen from the dead, and very early the next morning, before the break of day, they started out for Galilee.
2018 191:5.7 אחד עשר השליחים היו כעת משוכנעים לגמרי שישוע קם לתחייה, ויצאו לגליל למחרת בבוקר, לפני עלות השחר.
¶ 6. ההופעה באלכסנדריה
6. THE ALEXANDRIAN APPEARANCE
6. ההופעה באלכסנדריה
1955 191:6.1 While the eleven apostles were on the way to Galilee, drawing near their journey’s end, on Tuesday evening, April 18, at about half past eight o’clock, Jesus appeared to Rodan and some eighty other believers, in Alexandria. This was the Master’s twelfth appearance in morontia form. Jesus appeared before these Greeks and Jews at the conclusion of the report of David’s messenger regarding the crucifixion. This messenger, being the fifth in the Jerusalem-Alexandria relay of runners, had arrived in Alexandria late that afternoon, and when he had delivered his message to Rodan, it was decided to call the believers together to receive this tragic word from the messenger himself. At about eight o’clock, the messenger, Nathan of Busiris, came before this group and told them in detail all that had been told him by the preceding runner. Nathan ended his touching recital with these words: “But David, who sends us this word, reports that the Master, in foretelling his death, declared that he would rise again.” Even as Nathan spoke, the morontia Master appeared there in full view of all. And when Nathan sat down, Jesus said:
2018 191:6.1 בזמן שאחד עשר השליחים עשו את דרכם לגליל והיו קרובים לסיום המסע, בערב יום שלישי, ה-18 באפריל, בשעה שמונה וחצי לערך, הופיע ישוע לעיני רוֹדָן וכשמונים מאמינים אחרים. הייתה זו הופעתו השתיים עשרה של ׳המאסטר׳ בדמותו המורונטית. ישוע הופיע לעיני היוונים והיהודים הללו בסיומו של הדיווח של השליח של דוד אודות הצליבה. שליח זה, החמישי במספר בשרשרת השליחים שנשלחו מירושלים לאלכסנדריה, אליה הגיע בשעות אחר הצהריים המאוחרות של אותו היום, ולאחר שמסר את המסר לרודן, הוחלט לכנס את המאמינים כדי שהם יקבלו את המסר הטרגי מפי השליח עצמו. בערך בשעה שמונה, הופיע השליח, נתן מבוּסִירִיס, בפני החבורה וסיפר להם בפרוטרוט את שסיפר לו הרץ הקודם. נתן סיים את סיפורו במילים: ״אך דוד, אשר שלח מסר זה, מדווח כי ׳המאסטר׳ יקום לתחייה.״ ממש כשדיבר נתן, הופיע ׳המאסטר׳ המורונטי לעיני כל. ולאחר שישב נתן, אמר ישוע:
1955 191:6.2 “Peace be upon you. That which my Father sent me into the world to establish belongs not to a race, a nation, nor to a special group of teachers or preachers. This gospel of the kingdom belongs to both Jew and gentile, to rich and poor, to free and bond, to male and female, even to the little children. And you are all to proclaim this gospel of love and truth by the lives which you live in the flesh. You shall love one another with a new and startling affection, even as I have loved you. You will serve mankind with a new and amazing devotion, even as I have served you. And when men see you so love them, and when they behold how fervently you serve them, they will perceive that you have become faith-fellows of the kingdom of heaven, and they will follow after the Spirit of Truth which they see in your lives, to the finding of eternal salvation.
2018 191:6.2 ״שלום עליכם. מה ששלח אותי ׳האב׳ לכונן בעולם איננו שייך לגזע, אף לא לאומה או לקבוצה ייחודית של מורים או מטיפים. בשורת מלכות זו שייכת ליהודים לגויים כאחד, לעשירים ולעניים כאחד, לחופשיים ולמשועבדים כאחד, לזכרים ולנקבות, ואפילו לילדים הקטנים. עליכם לבשר בשורת אהבה ואמת זו באמצעות החיים שתחיו בגוף. עליכם לאהוב זה את זה בחיבה חדשה ומעוררת תדהמה, ממש כפי שאהבתי אני אתכם. עליכם לשרת את האנושות במסירות חדשה ומדהימה, ממש כשם שאני שרתתי אתכם. וכאשר יראו בני האדם כמה אתם אוהבים אותם וכאשר יראו באיזו תשוקה אתם משרתים אותם, הם יבינו שאתם אחים-לאמונה במלכות השמים, והם ילכו אחר ׳רוח האמת׳ שתתבטא בחייכם, וימצאו גאולת עד.
1955 191:6.3 “As the Father sent me into this world, even so now send I you. You are all called to carry the good news to those who sit in darkness. This gospel of the kingdom belongs to all who believe it; it shall not be committed to the custody of mere priests. Soon will the Spirit of Truth come upon you, and he shall lead you into all truth. Go you, therefore, into all the world preaching this gospel, and lo, I am with you always, even to the end of the ages.”
2018 191:6.3 ״כשם ׳שהאב׳ שלח אותי לעולם הזה, שולח אני אתכם כעת[30]. כולכם נקראים לבשר את החדשות הטובות ליושבים בחשיכה[31]. בשורת מלכות זו שייכת לכל המאמינים בהּ; לא תהיה נחלתם של הכמרים בלבד[32]. בקרוב תבוא עליכם ׳רוח האמת׳, והיא תוביל אתכם לכל האמת[33]. לכו, אפוא, לקצוות עולם והטיפו לבשורה זו, וזכרו כי אני תמיד עמכם, עד לקץ כל הימים[34].״
1955 191:6.4 When the Master had so spoken, he vanished from their sight. All that night these believers remained there together recounting their experiences as kingdom believers and listening to the many words of Rodan and his associates. And they all believed that Jesus had risen from the dead. Imagine the surprise of David’s herald of the resurrection, who arrived the second day after this, when they replied to his announcement, saying: “Yes, we know, for we have seen him. He appeared to us day before yesterday.”
2018 191:6.4 לאחר דבריו אלה של ׳המאסטר׳, הוא נעלם מעיניהם. כל אותו הלילה נשארו יחד המאמינים, סיפרו על חוויותיהם כמאמיני המלכות והקשיבו לדבריהם של רודן ועמיתיו. וכולם האמינו שישוע קם לתחייה. שערו בנפשכם כמה הופתע השליח של דוד, אשר הגיע יומיים לאחר מכן כשהשיבו למסר שלו ואמרו: ״כן, אנחנו יודעים, כי ראינו אותו. הוא הופיע לעינינו שלשום.״
¶ הפניות
¶ ביבליה
- ↑ 191:0.4 ספר לפיטר: מר 16:7.
- ↑ 191:0.13 היעדרותו של תומס: יוח 20:24.
- ↑ 191:1.1 ישוע מופיע לפטרוס: לו 24:34; הק א׳ 15:5a.
- ↑ 191:1.2 ספר לפיטר: מר 16:7.
- ↑ 191:1.2 מה ישוע אמר לפיטר: לו 22:31-32.
- ↑ 191:2.1 הופעה ראשונה בפני השליחים: מר 16:14a; לו 24:36; יוח 20:19; הק א׳ 15:5b.
- ↑ 191:2.1 ישוע גוער על שליחים: מר 16:14b; לו 24:37-38,44-46.
- ↑ 191:2.1 תומס נעדר: יוח 20:24.
- ↑ 191:4.3 אהבו את כל בני האדם כפי שישוע אוהב אותם: יוח 13:34.
- ↑ 191:4.3 אור בחושך רוחני: יש 9:2; מתי 4:16; לו 1:79; יוח 3:19-21; יוח 8:12; יוח 12:36; השל 26:18.
- ↑ 191:4.3 ילדי האור: לו 16:8; יוח 12:36; הא 5:8; הת א׳ 5:5.
- ↑ 191:4.3 אוהבים אחד את השני: וי 19:18.34; מתי 5:43,44; מתי 19:19b; מתי 22:35; מר 12:31,33; לו 10:27; יוח 13:34-35; יוח 15:12,17; הר 13:8-10; הג 5:13-14; הת א׳ 4:9; יע 2:8; פט א׳ 1:22; יו א׳ 3:11,23; יו א׳ 4:7,11-12,21; יו ב׳ 1:5.
- ↑ 191:4.3 בית האמונה: הג 6:10.
- ↑ 191:4.4 עמלה גדולה: מתי 24:14; מתי 28:19-20a; מר 13:10; מר 16:15; לו 24:47; יוח 17:18; השל 1:8b.
- ↑ 191:4.4 בחר בשיטה בחוכמה: מתי 10:16.
- ↑ 191:4.4 קיבל בחופשיות הבשורה, תן בחופשיות: מתי 10:8.
- ↑ 191:4.4 אני איתך תמיד: מתי 28:20.
- ↑ 191:4.4 שלום שלי אני עוזב אותך: יוח 14:27.
- ↑ 191:5.2 תומס מטיל ספק: יוח 20:25-26.
- ↑ 191:5.2 ישוע נראה על ידי כל השליחים: הק א׳ 15:7b.
- ↑ 191:5.3 השלום עליך: יוח 20:21a.
- ↑ 191:5.3 עמלה גדולה: מתי 24:14; מתי 28:19-20a; מר 13:10; מר 16:15; לו 24:47; יוח 17:18; השל 1:8b.
- ↑ 191:5.3 אז שולחת אני אותך: יוח 17:18; יוח 20:21b.
- ↑ 191:5.3 כשהרוח באה: השל 2:1-4.
- ↑ 191:5.3 הוטבל ברוח האמת: השל 1:5.
- ↑ 191:5.3 תשהה כאן: לו 24:49.
- ↑ 191:5.4 ישו לתומס: יוח 20:27.
- ↑ 191:5.5 תומאס לישו: יוח 20:28-29.
- ↑ 191:5.6 לך לגליל: מתי 26:32; מתי 28:7,10; מר 14:28; מר 16:7.
- ↑ 191:6.3 אז שולחת אני אותך: יוח 17:18; יוח 20:21b.
- ↑ 191:6.3 עמלה גדולה: מתי 24:14; מתי 28:19,20a; מר 13:10; מר 16:15; לו 24:47; יוח 17:18; השל 1:8b.
- ↑ 191:6.3 בשורת המלכות: מתי 1:14-15; מתי 4:23; מתי 9:35; מתי 24:14.
- ↑ 191:6.3 רוח האמת: יח 11:19; יח 18:31; יח 36:26-27; יוא 2:28-29; לו 24:49; יוח 7:39; יוח 14:16-18,23,26; יוח 15:4,26; יוח 16:7-8,13-14; יוח 17:21-23; השל 1:5,8a; השל 2:1-4,16-18; השל 2:33; הק ב׳ 13:5; הג 2:20; הג 4:6; הא 1:13; הא 4:30; יו א׳ 4:12-15.
- ↑ 191:6.3 אני איתך תמיד: מתי 28:20b.